1. כמצוות המחוקק, בסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982, מודיע בימ"ש על זיכוי הנאשם 2 מהאישומים בסעיף 2 לכתב האישום בעבירה של ביצוע עבודות בניגוד לצו הפסקה מנהלי ושיפוטי וכן מזוכה בעבירה של ביצוע בנייה ללא היתר בנייה המפורטות בסעיף 3 לכתב האישום.
2. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פגיעה בגן לאומי, עבירות בניגוד לסעיפים 30(ד) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה התשנ"ח - 1988 (להלן: "חוק גנים לאומיים"), עבירות של ביצוע עבודות בלא היתר בניגוד לסעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") ותקנה 1 (2) לתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז - 1967, עבירה של אי קיום צו הפסקה שיפוטי, עבירה בניגוד לסעיף 240 לחוק התכנון והבנייה ועבירה של אי קיום צו הפסקה מנהלי בניגוד לסעיף 57(ג) לחוק גנים לאומיים וסעיף 237 לחוק התכנון והבנייה.
3. נאשם 3, לאחר שמיעת ראיות, ביקש לחזור בו מכפירתו והגיע להסדר טיעון חלקי לפיו יודה ויורשע בביצוע עבירות של ביצוע עבודות ללא היתר ובעבירה של פגיעה בגן לאומי בגין ביצוע עבודות הבנייה. עוד הגיעו הצדדים לידי הבנה כי הנאשם לא יורשע בעבירות של אי קיום צו הפסקה מנהלי ושיפוטי.
לאחר שבית המשפט שמע מפי הנאשם 3 כי הוא מבין את ההסדר, מודה בביצוע העבירות של בנייה ללא היתר ופגיעה בגן לאומי הרשיעו בימ"ש בעובדות 1, 4, 5, 6, ו-7 בכתב האישום ובסעיפי החיקוק של פגיעה בגן לאומי וביצוע עבודות ללא היתר.
4. לפיכך, עניינה של הכרעת דין זו הוא בנאשמים 1 ו-2.
על פי עובדות כתב האישום, הנאשמים, ביום 18.4.2008 עסקו בבניית גג אסכורית למרפסת מסעדה אותה הפעילו בשטח הגן הלאומי אשקלון הידוע כגוש 193 חלקה 108. עוד נטען בכתב האישום כי ביום 21.4.2008 נמסר לנאשמים צו הפסקה מנהלי שהוצא כדין, וביום 12.5.2008 נמסר לנאשמים צו הפסקה שיפוטי. לטענת המאשימה, חרף העדר היתר בנייה וחרף צווי ההפסקה המנהלי והשיפוטי המשיכו הנאשמים בעבודות הבנייה. המאשימה אף מוסיפה בסעיף 6 לכתב האישום, שהנאשמים היו המבצעים בפועל של העבודות והמשתמשים במקרקעין מתוקף כך הייתה עליהם חובה להשיג את ההיתרים הנדרשים. עוד טוענת המאשימה כי במעשים אלה פגעו הנאשמים בגן הלאומי.
5. בישיבת המענה שהתקיימה ביום 19.10.2010 הודה הנאשם 1 בעובדות המנויות בסעיפים 1, 3 ו-4. הנאשם 1 הוסיף כי למעשה האסכורית הייתה קיימת כגג מרפסת המסעדה אולם זו "
עפה מהרוחות והחזרתי אותם" (עמוד 4 שורה 14). באשר לביצוע עבודות בנייה בניגוד לצו הפסקת העבודות המנהלי והשיפוטי, השיב נאשם 1 כי אינו זוכר קבלת הצווים.
נאשם 2 הכחיש, באופן גורף, את כל המיוחס לו בכתב האישום.
6. משהודה נאשם 1 בביצוע העבודות המנויות בסעיפים 1 ו-3 לכתב האישום, אין אלא לקבוע כממצא עובדתי שאלה בוצעו. טענתו של נאשם 1 לכל אורך הדרך הייתה שגג האסכורית שכיסה את מרפסת המסעדה עף עם הרוחות והוא התקינו מחדש. משכך, לטענתו, אין המדובר בבנייה, אלא בהחזרת המצב לקדמותו.
נוכח ממצאים אלה, נותר להכריע בשאלות האם המדובר בבנייה כמשמעה בחוק התכנון והבנייה, והאם פעולות אלה מהוות פגיעה בגן לאומי וכן האם בוצעו הפעולות, במידה ואכן מדובר בעבודות בנייה ללא היתר, בניגוד לצו הפסקה מנהלי ושיפוטי.
7. הנאשם 2 בחר להעיד והודה בחקירתו הראשית כי הוא ביצע את העבודות הנראות בתמונות המאשימה ת/2 ראו עמוד 44 שורה 23. אלה העבודות שבוצעו ביום 18.4.2008. אשר על כן, אין אלא לקבוע כממצא עובדתי כי העבודות המנויות בסעיף 1 לכתב האישום, בוצעו גם על ידי נאשם 2.
ראו אף עדות מר לבבי (ע"ת/1) מנהל הגן הלאומי באשקלון בתקופה הצריכה לעניין שערך את הדו"ח ת/1.
יחד עם זאת העיד הנאשם כי בכל התאריכים הנקובים לביצוע העבודות בכתב האישום (סעיף 3 לכתב האישום) הוא היה בעבודה. דהיינו, הוא העלה לראשונה טענת אליבי. הנאשם לא הביא ראיות על מנת לתמוך בטענת האליבי שלו ובניגוד להלכה ולדין לא העלה את טענת האליבי בהזדמנות הראשונה, דהיינו בישיבת המענה. לכאורה, די בכך כדי לא להידרש לטענת האליבי. למעלה מן הצורך יוער כי הנאשם לא ביקש להביא ראיות על מנת לתמוך בטענת האליבי, דבר שיכול היה לעשות בנקל שכן לטענתו הוא עובד בעיריית אשדוד וניתן היה להביא ראיות כגון יומן עבודה. הנאשם 2 העלה את טענת האליבי על דרך הסתם ולא הוסיף לה דבר.
אולם, בכך לא סגי. נטל ההוכחה עדיין רובץ על המאשימה להוכיח את העובדות המנויות בסעיפים 2 ו-3 בכתב האישום.
8. באשר לעבודות המתוארות בסעיף 3 לכתב האישום, הרי שנאשם 2 הכחיש כאמור בישיבת המענה כי נטל בהן חלק. עיון בסיכומי ב"כ המאשימה, מלמד כי אין הוא מפנה לעדים אשר ראו את נאשם 2 מבצע את העבודות המתוארות בסעיף 3 לכתב האישום.
עיון בעדות מר לבבי מלמד כי הלה ראה שבוצעו עבודות באסכורית על גג המרפסת וראה במקום ציוד בנייה. הוא אף העיד כי ביום 19.5.2008 ביקר במקום
"ושמתי לב שהם (נאשמים 2 ו-3)
מתכוונים להרחיב את מרפסת העץ שהייתה להם בחזית המבנה..." (עמוד 11 שורה 22). אולם, עניינו של כתב האישום אינו בניית מרפסת, אלא בניית הגג. ראו אף לעניין זה את דברי התובע בעמוד 12 שורה 2
"אנו לא מאשימים על הרחבת המרפסת מעבר לבניית הגג והפרת צווי הפסקה".
לא זו אף זו, העד מר לבבי השיב בחקירה נגדית כי ראה רק פעם אחת את נאשם 2 מבצע עבודות כמתואר בסעיף 1 לכתב האישום (ראו עמוד 24 שורה 14). מר לבבי אישר, בהגינותו, בחקירה הנגדית כי לא ראה את נאשם 2 מבצע את העבודות המתוארות בסעיף 3 בכתב האישום, ראו לעניין זה עמוד 27 שורה 6.
יודגש כי גם העדים הנוספים מטעם המאשימה לא ראו את הנאשם 2 מבצע את העבודות המתוארות בסעיף 3 לכתב האישום.
9. עוד מנסה המאשימה להוכיח את אשמת נאשם 2 בכל הקשור לנטען בסעיף 3 לכתב האישום נוכח הנטען בסעיף 6 לכתב האישום, לפיו
"הנאשמים היו במועד הנ"ל המבצעים בפועל של העבודות, המשתמשים במקרקעין ומי שמוטלת עליהם החובה להשיג את ההיתרים הנדרשים".